שירתתי כקצין לוגיסטיקה בבסיס בעזה במשך קרוב לשנתיים, ובמהלך התקופה הזו ראיתי הרבה הבטחות - אבל מעט
מאוד ביצוע בפועל.

לעומת זאת, את הצוות של “חרב שלום” ראיתי שוב ושוב. לא פעם אחת, לא פעמיים - לפחות 15 פעמים לאורך התקופה שבה הייתי שם.

בכל פעם הם הגיעו עם ציוד נוסף, מתקדם יותר, מותאם בדיוק למה שאנחנו צריכים בשטח

. זה לא היה ציוד כללי - זה היה ציוד שנבחר מתוך הבנה אמיתית של הצרכים שלנו: ערכות עצירת דימום, ציוד רפואי מתקדם, ותיקי טראומה מלאים עד הפרט האחרון עבור החובשים, הפרמדיקים והרופאים בבסיס.

אני זוכר במיוחד את תיקי הטראומה - לא משהו חצי ריק או סמלי. תיקים מלאים, מסודרים, מוכנים לעבודה מיידית. ציוד שאתה פותח בשטח ויודע שיש לך כל מה שאתה צריך
כדי להציל חיים.

מעבר לציוד עצמו, מה שתפס אותי זה ההתמדה. כל הגעה שלהם הייתה עם תורמים שונים מחו״ל, אנשים שבאו לראות בעיניים שלהם, להבין, ולעמוד לצד הלוחמים. זה לא מובן מאליו.

ראיתי ארגונים גדולים מדברים, מבטיחים, מצהירים - אבל בפועל לא ראיתי אותם אפילו פעם אחת
בבסיס בזמן הלחימה.
את “חרב שלום” ראיתי שוב ושוב. בשטח. מביאים ציוד. מדברים עם הלוחמים. מקשיבים. חוזרים שוב
עם עוד.

מנקודת המבט שלי - זה ההבדל בין מי שמדבר על עזרה, לבין מי שבאמת עושה אותה.

כחובש קרבי שפועל בעזה, אני יכול לומר בפשטות - הציוד הזה עושה את ההבדל בין חיים למוות.

ברגעים של פציעה, כשיש לך שניות לפעול תחת אש, אתה חייב ציוד שאתה סומך עליו בעיניים עצומות.

התחבושות, ערכות העצירה לדימום והציוד הרפואי שאתם מספקים - עובדים בדיוק כשצריך, בלי תקלות ובלי הפתעות.
 

יצא לי להשתמש בציוד הזה בפועל, במצבים מורכבים מאוד, והוא אפשר לנו לייצב פצועים עד לפינוי.
יש מקרים שאני יודע בוודאות - בלי הציוד הזה, התוצאה הייתה אחרת לגמרי.

זה לא ציוד "נחמד שיהיה" - זה ציוד שמציל חיים בשטח.

שירתתי בבסיס כרם שלום במהלך הלחימה בעזה, ואני יכול להגיד ממקור ראשון - ראיתי את הצוות של “חרב שלום” מגיעים אלינו שוב ושוב.

זה לא היה ביקור חד־פעמי. הם הגיעו פעם אחרי פעם, עם תורמים מחו״ל, וירדו לשטח עצמו.

לא דיבורים - עבודה.

הם הביאו איתם שקי ציוד, ארגזים, ואפילו משאיות מלאות בציוד מציל חיים וציוד מיגון מהטובים שיש

. וסטים, קסדות, משקפי מגן, ציוד רפואי  הכל ברמה הכי גבוהה.

בתור לוחם, אתה מרגיש מיד את ההבדל. זה ציוד שאתה סומך עליו.
זה ציוד שאתה יוצא איתו לפעילות ויודע שיש לך שכבת
הגנה נוספת.

אבל מעבר לציוד  עצם זה
שהם הגיעו עד אלינו, עם אנשים מעבר לים שבאו לראות ולתמוך, זה נתן תחושת גב אמיתית.

ידענו שאנחנו לא לבד.

מה שהם עושים זה לא מובן מאליו. זה חיזוק אמיתי ללוחמים בשטח - גם בציוד, וגם ברוח.

אני אמא של אריאל, לוחם שנפצע במהלך הלחימה.

ביום שבו החיים שלנו כמעט נעצרו- הציוד שהיה עליו הציל
אותו. פשוט כך.

אמרו לי שהטיפול הראשוני והציוד הרפואי שהיה זמין ברגעים הראשונים הם מה שאפשרו לייצב אותו ולהשאיר אותו איתנו.

כאמא, אין מילים לתאר מה זה לדעת שהבן שלך ניצל בזכות משהו שמישהו אחר בחר לתת.

אני רוצה להודות מעומק הלב לארגון שלכם - על המסירות, על זה שאתם לא עוצרים, על זה שאתם דואגים שללוחמים שלנו יהיה את מה שהם צריכים
באמת, לא רק על הנייר.

ולתורמים היקרים - אתם אולי לא מכירים את אריאל, אבל בזכותכם הוא כאן. בזכותכם הוא חי. אתם נתתם לו לא רק ציוד - נתתם לו חיים.

אין לי דרך להחזיר לכם על זה. רק לומר תודה, ולדעת שיש אנשים בעולם הזה שבוחרים להיות שליחים של חיים.